השער השביעי, שער התשובה
פרק רביעי
גדרי התשובה הם ארבעה: א. החרטה על העוונות שכבר עשה. ב. שיעזבם ויסור מהם. ג. שיתודה בהם ויבקש המחילה עליהם. ד. שיקבל על נפשו בלבו ובמצפונו שלא ישוב לעשותם.
החרטה היא סימן לכך שהוא מבין את גנות מעשיו. ואנחנו רואים זאת גם בהנהגה שבין בני אדם, כשמראה החוטא לחברו שהוא מתחרט על מה שחטא לו, זו הסבה החזקה למחול לו. והעזיבה היא סימן ברור לאמונתו בגמול ובעונש. והדבר נראה גם בין בני אדם, כי כאשר ימנע המרע לחברו מהרע אליו אחר החרטה, אז יהיה ראוי למחול לו ולעבור על פשעו. ובקשת המחילה היא סימן על כניעתו ושפלותו לפני האלקים, והתודותו בעונו היא סיבת המחילה לו, כמו שנאמר: ומודה ועוזב ירוחם, ונאמר, מכסה פשעיו לא יצליח. וכזה נראה בין בני אדם, כי החוטא לחברו, כשיכנע לו, ויודה שחטא לו והרע אליו ובקש ממנו המחילה, וחברו מכיר בו שהוא מתחרט על מה שקדם לו מן החטא, לא יתעכב מלמחול לו ויעבור על פשעו, ויסיר מה שיש לו בלבו מן הנטירה. והקבלה שלא יחזור על חטאו, זהו סימן לידיעתו והכרתו ברוע מעשהו וגודל חטאו. וכמו זה נראה בין בני אדם, כשיקבל החוטא לחברו על עצמו, שלא ישנה להרע לו, ויראה החרטה והעזיבה ויתוודה, יהיה זה גמר סיבות המחילה לו והסרת האשמה ממנו, ודחות העונש מעליו.
וכשיתקבצו באדם החוזר בתשובה אלו הארבעה גדרים בתנאיהם, אשר אנו עתידים לבארם, יכפר לו הבורא עוונו ויעבר על פשעו. ואם יהיה העוון ממה שנאמר בו 'לא ינקה', כשבועת שוא ואיסור אשת איש, מיקל הבורא ענשו בעוה"ז ומטיב לו בעוה"ב, ויכנס בכת הצדיקים.
