השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון השביעי: חשבון האדם עם נפשו לאלקיו בתנאי העבדות, ושיקבל על עצמו חובות האדנות לבוראו [וכבר הזכרנו את רובם בשער השלישי של ספר זה], ויחשוב עם נפשו עליהן בעת שיכיר התמדת טובות הבורא יתברך עליו, בהזמינו תועלותיו, וחמלתו עליו, ובכך שהוא נותן לו את כל צרכיו, ואינו מניחו לנפשו ולחלישות גופו בהנהגת עניניו, והועילו בחכמה ובשכל ובבינה, שינהיג בהם האדם את עניניו, וידע חובות אלקיו המוטלים עליו, כמו שאמר דוד ע"ה: 'עבדך אני, הבינני'. וכשיכיר העבד מאדוניו סימני טובותיו העודפות בנפשו וגופו וכל תנועותיו, ושהוא משקיף עליו תמיד ויודע נגלותיו ונסתרותיו ושומר על כל תנועותיו, וקושר אותם באסוריו, ומושל בהם, וצורת נסיונו ובחינתו במה שהתיר לו לעשות באבריו, והרשהו מהעברת מחשבותיו ביצריו הטובים והרעים, ויחשוב במסורת התורה והערתה על מה שיש בו רצון אלקיו, ומה שיקציפנו עליו, אזי ישתמש האדם בכל כוחות גופו ונפשו רק במה שימצא בו חן בעיני אדוניו ויקרבנו אליו, ויסיר מסך הסכלות בו מעליו, וילבש כסות המורא והבושת ממנו ואהבה בו, ויחפוץ במה שהוא רוצה, ואז יבואו עליו הטובות הגדולות, והאורות הגדולים מעם האלקים.
ועיקר הכל בהשלמת תנאי העבדות וביחדו אלקיו באדנות בלב שלם ונאמן, ובזה תהיה אהבתו באלקיו שלמה, ואהבת אלקיו בו, וכמו שנאמר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'. והטעם בזה, כי ידוע שגדולת העבד ויקר מעלתו אצל בני אדם, הם כפי גדולת אדוניו בין האדונים, וכפי בחירת האדון בו וקירבתו אותו. ולפי ששם הבורא יתעלה גדול ועליון על כל עליונים אצל כל הגויים, ומכל העמים בחר ה' בעם ישראל וקירבם לעבודתו, מן הדין הוא שתהיה מעלתנו ותפארתנו על שאר העמים כפי זה.
