השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון השמיני: חשבון האדם עם נפשו במה שהוא חייב בו מייחוד לבו לאלקים יתברך. ויחוד הלב יהיה באחד משני אופנים, א. יחוד הלב בהבנת ומחשבת יחוד הא-ל, כאשר בארנו בתחלת הספר הזה. ומהתנאים ליחוד האלקים, שלא יהיה לו אלהים זולתו, ולא ייחס אליו צורה, ולא תמונה, ולא תכונה, ולא תנועה, ולא שינוי, ולא תואר מתארי הגופים, ולא ענין מעניני העצם והמקרה. ויאמין שאין ראשית לקדמותו, ולא תכלית למציאותו, ויידע שהוא אחד, ואין אחד כאחדותו, ולא בורא זולתו, ולא יוצר מבלעדיו, ויידע את שאר שמותיו הטובים ומדותיו העליונות.
ב. יחוד הלב בעת שיעשה דבר ממעשי העוה"ב, חובה או רשות, לשם ה' לבדו. ומתנאי יחוד הלב במעשה לאלקים, שלא יכוון במעשהו אלא לשמו הגדול, לא מאהבה לשבח בני אדם, לא מתקוה להם, לא מיראה אותם, ולא כדי למשוך תועלת ולדחות נזק בעולמו ובאחריתו, כמו שאמרו חז"ל, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
ותוכל לבחון דבר זה במנהג אהבת בני האדם, כי האוהב את חבירו, כשהוא מרגיש שאין ליבו של חבירו שלם עמו, וכ"ש האדון מן העבד, יקצוף עליו ולא ירצה במעשהו, אפילו אם ישתדל בו ויהיה שלם כלפי חוץ, אף על פי שהאדם נצרך לחברו וצריך לעזרתו, אינו רוצה בה כאשר אין לב חבירו שלם עמו. קל וחומר הבורא יתעלה, שהברואים כולם צריכים אליו, ואין לו צורך עליהם ולא תועלת בהם, המשקיף על לבותם וצפון סודותם, איך נתרצה לו בהנהגה כזו שלא נרצה שחברינו ינהגו עימנו בה. וכשמסתכל המבין בענין הזה, יכלם מבושתו מהבורא יתעלה, ויתקן מצפונו וייחד לבו לאלקים ביחודו, בעשותו מצוה ממצוותיו ותורה מתורותיו, ויעשנה בהשתדלות וחריצות.
