השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון האחד עשר: חשבון האדם עם נפשו על מה שעבר מימיו, אם התעסק בהם בעבודת אלקיו או בעבודת יצרו. וימשול בזה לעצמו משל, כאילו המלך נתן לו ממון להוציאו עבור דברים מסוימים מאופני הוצאותיו, והזהירו שלא יוציא ממנו מאומה זולת דברים אלו, והודיעו, כי בסוף השנה יעשה עימו חשבון על כל הוצאותיו ולא ימחל לו ממנו מאומה, האם אין מדרך הזריזות שיחשוב האדם עצמו עם נפשו בסוף כל חדש וחדש מחדשי השנה לדעת כמה ממון הוציא, ועל מה הוציאו, ויהיה נזהר בשאר הממון ובשאר הזמן, קודם שיפגעהו החשבון של המלך פתאום, והוא אינו יודע מה שיש לו ומה שמוטל עליו. ועל הדמיון הזה, אחי, צריך שתפקוד את נפשך, אם תוכל, בכל יום מימיך, ותחשוב עמה על עבודת האלקים שהיא חובה עליך בו. ואם התעלמת מזה במה שכבר עבר מימיך, לכל הפחות תחשוב עם נפשך במה שנשאר מימיך. ואל תוסיף העלמה על העלמתך, ולא שכחה על שכחתך, כי אין לפני ה' אלקיך העלמה ולא הנחה ולא שכחה. וכבר נאמר, כי הימים הם כמו מגילות, וצריך האדם לכתוב בהם מה שיחפוץ שיזכירו לו. ונאמר לגבי מי שארך זמן התעלמותו מחשבון נפשו (הושע ז ט) 'גם שיבה זרקה בו, והוא לא ידע'.
