השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון השנים עשר: חשבון האדם עם נפשו בעת המיית לבו וחריצותו על עניני העולם, שעושה זאת בכל השתדלותו ותכלית תחבולותיו וקצה גבול יכולתו, וישקול לעומת זאת את הנהגתו בעניני אחריתו ועבודת אלוקיו, שהוא מבזה עבודה זו ונוטה מעליה. ואז ימצא שמחשבתו בעניני העולם הזה היא הגבוהה שבמחשבות, ותוחלתו עליה היא הגבוהה שבתוחלות, כי לא יסתפק במועט בעניני ממונו, אלא הוא כמו האש, כל אשר תוסיף עליה עצים, היא מוסיפה להבה, וכל לבו וכוונתו מושכים אותו לעניני העולם הזה יומם ולילה, איננו חושב לאוהבו אלא את מי שיעזרהו עליו. ויצפה לזמני הסחורה, ויביט בעניני שערי הסחורות, וחוקר על הסחורות היקרות והזולות ועלייתם וירידתם בכל קצוי הארץ, ולא יעכבהו מללכת לצורך כך בדרך רחוקה שום דבר, לא חום ולא קור, לא סער הים ולא אורך הדרך במדברות, אלא עושה הכל בתקוה שיגיע אל התכלית, אך באמת אין תכלית לענין זה. ועוד, יתכן שתהיה כל יגיעתו לריק ולא יעלה בידו כי אם הצער הארוך והטורח והעמל. ואם הגיע אל קצת ממה שקיוה יש לו לחשוש שמא לא יהיה לו ממנו כי אם שמירתו והנהגתו והצנעתו מן הפגעים, עד שיגיע הממון ליד מי שנגזר עליו שיהיה שלו, ולא רק לאחר מותו, אלא יתכן שכבר בחייו ייעזב ממנו כספו וינתן לאחרים. וכבר הזהירנו החכם מן החריצות וההשתדלות להרבות בממון, כמו שכתוב 'אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל', וכן מצאנו לגבי יעקב אבינו עליו השלום, ששאל מאלקיו רק את צרכיו ההכרחיים, ואמר 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש'.
הלא תקיץ, אחי, ותראה את החסרון בדבר שאתה משתדל בכל חריצותך להשיגו, ומיהרת אליו להעמיד גופך על ענינו הטבעי, אשר לא תישאר תמיד בחברת גופך, כי אם זמן מועט, וגם באותו זמן לא יפרד ממנו צער ולא ימלט מפגע, אם ישבע יותר מידי, יחלה. ואם ירעב, יחלש. ואם תלבישנו יותר מצרכו, יקוץ בבגדים. ואם תניחנו עירום, יצטער. ועוד, שהנהגת הגוף, בין בבריאותו וחליו ובין בחייו ובמותו, איננה ברצונך ולא ברשותך, כי הכל להנהגת בוראך יתעלה.
ואם אתה נוהג בחריצות הזאת וההשתדלות הזאת בתקנת גופך, על אף פחיתותו וגנותו, ועם זאת שאפשרויותיך להועיל לו או להזיקו חלשות ביותר, כמה אתה חייב שתתנהג בו מן החריצות והשתדלות בתקנת נפשך החשובה הנשארת לך, אשר אתה מצווה להנהיג ענינה ולעיין בתקוניה בקניית החכמות והבינות, כמו שנאמר 'אמת קנה ואל תמכור', 'קנה חכמה, קנה בינה'. ונאמר 'אם חכמת, חכמת לך', כלומר הקנינים הרוחניים הם שלך, לא יוכל אדם זר לקחת אותם ממך, כאשר יקרה בקנינים הגופיים.
ראה, אחי, מה בין שני הדברים ומה בין שני הענינים, ונטה ממותרות עולמך והשתדל במה שאתה צריך לאחריתך, ואל תאמר: יקרה לי מה שיקרה לכסיל, כי אתה נתבע כפי יתרון הכרתך, ולכן עונשך יותר חזק, והחשבון על התעלמותך יותר מדוקדק.
