השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון השמונה עשר: חשבון האדם עם נפשו בעת גבהותה והתגדלה, ותרחק מבקשת עניני העולם הזה, וחשבון זה הוא על ידי שיתבונן האדם על ערכו בבריאה, בין העליונים והתחתונים, ויתבאר לו קטנותו וזעירותו בין שאר יצירות הבורא יתברך. ויסתכל אחר כך במה שחלק הבורא מן הגדולה לאדם, שהשליטו במיני החיים והצמחים והנמצאים, והודיעו חוקי תורתו, והעמידו על כל מה שיש בו תקנתו מסודות כל העולמות. והרים מעלתו בכך שהוא יכול לשבח ולהודות לה', ולקרוא אליו בעת צרתו, ובכך שה' עונה לו בעת מצוקתו, וה' בחר באדם ומסר לו סודות גבורתו, ושלח את הנביאים שבקרב בני האדם אל שאר הברואים, והראה מופתים על ידם.
והסתכל, אחי, כמה לפי האמת ערכך נקלה וענינך נבזה, ולעומת זאת כמה גידלך בוראך, על אף שאין ה' צריך את האדם כלל, והאדם צריך את הבורא בכל דבר, וחוס על העטרה המעולה הזאת, אשר עיטרך בה ה', והמעלה הרמה שהרימך אליה בעולם הזה, והגמול הגדול שצפנו לך בעוה"ב, על ידי שתדבק בעבודתו ובהודאתו.
ואל יביאך מה שנישאך הבורא בו בדברים הנ"ל מחסדיו וטובותיו, להתגאות בענינך ולהתגדל בנפשך ולהתרומם בחסד הבורא עליך, ותעלה בדעתך כי מן הדין הוא לך, ושאתה ראוי לו ויאות לך כמוהו. אלא הידבק בכניעה ובענוה ובשפלות, שאתה ראוי לה כשתודה באמת על ערכך בבריאת הבורא יתעלה, כמו שחייב בו העבד החלש הנבזה הנקלה, כשינשא אדוניו מעלתו וישימהו עם אנשי סגולתו, לרוב חסדו, והעבד ישאר בעיני עצמו בבזות נפשו והיותה בעיניו כערכה הראשון, קודם שיגביר אדוניו חסדו עליו. ולא יתגדל לפניו ולא יגבה לבו במה שהגיע אליו מן הגדולה והיקר, ואל יבקש ממנו משאלותיו דרך רגילות, אלא יעזוב ענינו אליו, ויבטח עליו ועל טובו. וכבר אמר דוד המלך ע"ה: 'השם, לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי'.
