השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון העשרים ושבעה: חשבון האדם עם נפשו כאשר תבוא עליו רעה בגופו או בממונו או בענין מעניניו, ויקבל הכל מאלקיו בשמחה, ויסבול את הדבר ברצון כדרך המקבל עליו את גזר דין ה', ולא כדרך המתקצף על גזירת ה'.
ודע, אחי, כי אותן עשר נסיונות שניסה המקום את אברהם אבינו, ועמד בהם, לא היינו משבחים אותו על עצם הדבר שעמד בנסיונות, לולא שהיה מקבל הכל מאלקיו ברצון ובטוב לבב, כמו שנאמר עליו 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך'. ויוצאי מצרים, שהוכיחם משה רבינו במדבר והאשימם על כך שלא עמדו בנסיונות, לא היתה התוכחה אלא על התקצפם ועל כך שלא היה לבם טוב עם האלהים ועם נביאו, כמו שנאמר עליהם 'ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו'. והסבל שסובל האדם ברצון ובטוב לב הוא מידה טובה. אבל הסבל שבעליו מוכרח בו, אין לבעליו שכר עליו, ואין בכך מחילה על עוונותיו.
הסתכל, אחי, מה בין שני דרכי הסבל, והתבונן בהפרש שיש בין שני הענינים, ודע שהסבל שבא מפגעי העולם מתחלק לשני חלקים, או סבל שבא דרך עונש על חטאי האדם, או סבל שבא על האדם בדרך נסיון ומבחן להגדיל את שכרו, ובכל אחת מהאפשרויות הללו ראוי לאדם לקבל את הסבל ברצון וטוב לב, ואז תהיה אחריתו טובה, והגמול עליו מובטח. ומחשבה זו מקילה על האדם לסבול, ומראה בכך על רצונו הטוב בקבלת גזירת ה', ובטחונו בה', וכמו שנאמר 'חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה".
