השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון השלשים: ידמה האדם את עצמו לגר שבא אל ארץ נכריה, ולא הכיר שם אדם, עד שריחם עליו המלך, והורה לו מה לעשות, ונתן לו פרנסתו בכל יום, וציוה עליו שלא יעבור על דבריו, והזהירו שיצטרך לנסוע מהמקום ביום מן הימים, ולא הודיעו אימתי. הרי ודאי שאותו אדם לא יתגאה, בהיותו גר בארץ זרה, ויהא תמיד מוכן לנסיעה ויכין לו צידה לדרך, ויחקור על דת המקום וחיובם אל המלך, ויאהב את הגרים הדומים לו ויעזור להם, ויקפיד על מצוות המלכות, כי אין לו קרובים שיעזרוהו במידה ולא יעבוד את המלך כראוי. ולא ידקדק בענין הדירה והמזונות, אלא ינהג כפי שימצא בקלות. ויודה למלכו תמיד, ויסבול בנפשו את הרעות הבאות עליו.
והנמשל הוא האדם בעולם הזה, שמרגע לידתו הוא תלוי רק ברצון ה', ומתפרנס תמיד רק מאת ה', כי אפילו אם ישאר העולם שמם מאין יושב, לא יתווסף לאדם אפילו גרגר אחד על המזונות הקצובים לו, וכן אם יתרבו יושבי העולם כפליים, לא יחסר לו מאומה. אם כן אין לו שום תועלת מבני האדם, אלא כל כולו תלוי ברצון ה', כאותו גר התלוי ברצון המלך. ולכן על האדם לייחד עצמו לעבודת ה', ולשים רק את דיני התורה נגד עיניו, ויהא מוכן תמיד אל נסיעתו לעולם הבא.
