השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שני
אמנם אין חשבון הנפש של כל בני האדם שוה, כי השתדלות בני האדם בעניני תורתם ועולמם יתחלף כפי התחלפות הכרתם ושכלם וְזַכּוּת הבנתם. וכל אחד ואחד מהאנשים מצווה לחשב עם נפשו במה שהוא חייב בו מעבודת הבורא יתעלה, כפי הכרתו בטובות הבורא הכוללות והמיוחדות. והרי זה כמו שנאמר 'וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלוקיכם, את גודלו, את ידו החזקה וזרועו הנטויה', 'כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה', כלומר, טענת הבורא עליכם יותר חזקה ונראית ממה שהיא על בניכם, אשר לא ראו את מופתי הבורא כראותכם, מפני שאתם ראיתם אותם בעיניכם, ואתם המיוחדים בטובות הגדולות מבלעדיהם, ואתם ניצלתם ממכות מצרים וקרח, ולא הם, ועל כן חייבים אתם בעבודה עליהם. וכן נאמר בשאר בני אדם, כי מה שחייבים בו מחשבון נפשם יתחלף כפי התחלפות הכרתם והתחלפות הטובות שעשה עמהם ה'.
ועל האדם המאמין מוטל לחשב עם נפשו במה שהוא חייב לאלקים יתברך, וידקדק בדבר בתכלית יכולתו, וכפי השגתו ממנו, ומה שיגיע אליו במעשה, ישתדל בו ויטרח, ומה שלא יוכל להשיגו במעשה, ישיגהו בידיעה, ויתאוהו בלשונו, ויכסוף אליו בלבו, ועל ידי זה הבורא ידינהו לזכות. והוא חייב לצפות לזמנים אשר תשיג ידו ויוכל בהם לשלם מה שיתכן לו מחובות הבורא יתברך. ואל ירחיב על עצמו האמתלאות בו ויזלזל בו ויניחהו ויתעלם ממנו, פן יהיה נעכר ביום החשבון הגדול.
