והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו:
טז. לפרסם עוצם הנפלאות שעשה ה' על יד אליהו, שהתמידו העורבים להביא לו בנחל כרית אשר נסתר שם שנה אחת לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב, וכן הנס שעשה עם כד הקמח, שהיה בו מעט קמח, וצפחת השמן שהיה בו מעט השמן, והסתפקו בו אליהו והאלמנה וביתה שנה אחת, ולא כלתה כד הקמח וצפחת השמן לא חסרה. והחיה את בן האלמנה אחר מותו, והוריד האש מן השמים לאכול ות העולה והעצים והאבנים ולחכה המים אשר בתעלה, עם רבוי המים שנשפכו שם, וירידת המטר בריבוי גדול כאשר התפלל אליהו אל ה' על אף שהיה זה זמן של בצורת, ומה שהביא ה' לאליהו על יד המלאך עוגת רצפים וצפחת מים, ושעמד ארבעים יום וארבעים לילה ללא מאכל ומשקה, וסופרו לנו אלו הנפלאות, כי האמונה בהם היא פינה חזקה מפינות התורה.
יז. ללמדנו שרשאי הנביא לעבור על קצת מצוות התורה בדבר ה' לפי שעה, ולכן סיפר שהעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב, והיה אוכל הבשר בדבר ה', אף על פי שלא היה יודע אם הבשר כשר, אלא אכלו כי כן ציוהו ה'. והקריב אליהו עולה בחוץ בשעת איסור הבמות, בהוראת שעה. ולזה התכוונה התורה באומרה על הנביא 'אליו תשמעון', כי יש לשמוע אל הנביא גם כאשר יורה לעבור עבירה מסוימת, לפי שעה.
יח. לפרסם את עוצם הכפלת המופתים אשר נעשו על יד אליהו, כי לא עשה לו ה' נס אחד שיהיה לו מזון מרובה לכל השנה בבת אחת, אלא בכל יום ויום התחדש הנס, שהביאו לו העורבים לחם ובשר, וכן כשהיה אצל האשה האלמנה היו הקמח והשמן מתרבים בכל יום מחדש לצורך אותה סעודה, מלבד שעל ידי זה יהיה המזון יותר בריא ויותר רחוק מהעיפוש, וכן יש ללמוד מכך שהאנשים השלמים אינם מבקשים את המותרות, אלא את הדברים המוכרחים להם לקיומם.
יט. להודיע שראוי לאדם לברוח מהסכנה כשיוכל לעשות כן, ולא יסמוך על הנס בזמן שהוא יכול להמלט. הלא תראה כי גם הנביא כשירא מאחאב צוהו ה' שילך קדמה ויסתתר בנחל כרית, ושם לא יראהו שום אדם, וישתה מהנחל והעורבים יביאו לו לחם ובשר, כי אם היה בא לו מזונו על ידי אדם היה חשש אולי יודיע את הדבר למלך, לפי שכל אחד מהיודעים מקומו יודיע לו זאת כדי למצוא חן בעיניו. וכאשר יבש הנחל לא הביא לו ה' מים לשם, כי לא היה צריך עתה להסתתר כל כך, מאחר וכבר נואש ממנו המלך במידה מסוימת, והיה די בכך שיסתתר בבית האלמנה. ולכן כאשר התיירא אליהו מאיזבל, קם והלך על נפשו במדבר דרך יום, שלא יראהו אדם. והטעם לכל זה, כי אף על פי שה' שליט בעשיית המופתים, אינו עושה אותם כי אם בעת הצורך.
כ. להודיע שכמו שהאנשים הנלווים את האדם השלם יושגחו באופן מיוחד מאת ה', ויבואו עליהם טובות בזכותו, כן תדבק ההשגחה יותר מצדם להביא עונש על החוטאים, כמו שנאמר 'בקרובי אקדש', ולכן אמרה האשה הצרפית 'מה לי לך איש האלקים, כי באת אלי להזכיר את עוני'.
כא. להודיע כי כאשר האדם הטוב משתתף בצערו של אדם אחר, יועיל לו הדבר להצילו מהצער, כי כדי להציל את האדם הטוב מהצער תעבור הצרה וינצל גם החוטא מהרע, ולכן השתתף אליהו בצער האלמנה שמת בנה, כדי שעל ידי זה תינצל גם היא מהצער ויחיה בנה. וכן בזה האופן ולזאת הסיבה גם כן ציער אליהו את עצמו להביא הגשם כשגהר ארצה ושם פניו בין ברכיו, כדי שימלטו ה' מהצער הזה ויביא גשם על הארץ. ולכן תועיל תפילת האדם השלם לזולתו, מפני הצטערו על הרע שיקרה לו.
