והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
כט. לבאר עוצם מעלת שמואל בנבואתו, שאף על פי שלא היתה הנבואה מצויה כלל באותו הדור, הגיעה אליו הנבואה בקול חזק כל כך, עד שהתעורר משנתו. ושהתקיימה כל נבואתו במשך הדורות, בעונש שהגיע לבית עלי. ושהתפרסם בכל ישראל שהוא נביא לה', ואפילו שעדיין היה עלי הכהן חי, וזו ראיה שהיתה הנבואה באה אליו בכל עת ששאלו אותו.
ל. להודיענו את הטעם שנפלו ישראל ביד הפלישתים במלחמה זו, כי הפלישתים הכירו במובן מסוים במעלת ה' יתברך, ואמרו 'אוי לנו מי יצילנו מיד האלוקים האדירים האלה' [וכשבא ארון האלוקים ונענשו – שילחו אותו בכבוד], ולעומת זאת ישראל היו עובדים לעבודה זרה, ולא למדו מוסר מכל הרעות שהביא עליהם ה', ולכן נפלו ביד הפלישתים תמיד, עד שעבדו את ה' לבדו והסירו את העבודה הזרה מקרבם.
לא. להודיע את גודל השגחת ה' בעולם, בכך שחידש ניסים ומופתים כדי לגרום שישוב ארון הברית למקומו. ובתחילה לא רצה ה' להרע לפלישתים, ועשה רק נס בדגון אלוהיהם, כדי שיבינו שעליהם להחזיר את ארון הברית. וכשלא הבינו, עשה באלוהיהם ובהם שפטים גדולים, אך עשה כן בהדרגה, שהיתה המכה הולכת וגדלה, עד שהבינו שעליהם להחזיר את ארון הברית. וכן במה שהיו הפרות הולכות מעצמם בדרך ישרה לכיוון העיר בית שמש, למרות שבדרך הטבע לא היה להם לעשות כן.
לב. ללמדנו שיש לנהוג בארון ברית ה' בתכלית הקדושה והכבוד, ולכן נענשו אנשי בית שמש שראו את ארון ברית ה' ולא הניחו את מלאכתם לכבדו ולכסותו, שהרי התורה אסרה את ראיית הארון אפילו לנושאיו, והטעם לזה כיון שכל דבר שאדם רשאי להתבונן בו, אינו נאחז במחשבתו בתכלית הקדושה, כמו דבר שאסור לו אפילו לראותו.
