נאמר בפסוק 'אדם לעמל יולד', ואמרו חז"ל שאין הכוונה לעמל מלאכה, אלא לעמל שיחה. ואין הכוונה לשיחה בדברים בטלים, אלא לשיחה בדברי תורה, שנאמר 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה'. וביאור דברי חז"ל הוא כי בודאי לא עלה על דעתם שתכלית בריאת האדם היא כדי שיעשה מלאכה ויתפרנס ממנה, כי אם כן היה טוב יותר שלא יברא כלל ולא יצטרך למלאכתו. וכן לא עלה על דעתם שנברא לשיחה בעלמא שאינה בדברי תורה. אלא כך הוא ביאור דבריהם, כי תכלית בריאת האדם והימצאותו בעולם הזה היא כדי שישלים את נפשו, והשלמה זו נעשית גם על ידי מעשים טובים הנעשים על ידי האברים, וגם על ידי הדיבור. וכוונת הגמרא שאף שצריך האדם לעשות מעשים טובים באבריו, וצריך הוא לדבר דיבורים המביאים אותו לידי הנהגה טובה ומעשים טובים, מכל מקום אין זו עיקר תכליתו, אלא העיקר הוא הדיבור בדברי תורה, שבכל מילה ומילה של דברי תורה הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא, וזו תכלית בריאת האדם.