תורת הבית, פרק שני (ד)

כל האמור לעיל, בגודל ההפסד של מי שלא ניצל את זמנו ללימוד התורה, הוא באופן שישב האדם ולא עשה כלום, אך כיון שטבע האדם אינו לשבת ולשתוק, אם כן בודאי באותו זמן שלא עסק בתורה – דיבר דברים בטלים, וידוע ש'ברוב דברים לא יחדל פשע', ובודאי התערבו בדבריו דיבורים אסורים: לשון הרע, רכילות, שקרים, אונאת דברים ודברי מחלוקת וליצנות. ונמצא שבמקום להכניס לנפשו דברי קדושה, הכניס לנפשו כל חלקי דיבורים האסורים, ועל הכל יצטרך לתת דין וחשבון. ואי אפשר לשער את גודל העונש שיסבול האדם על כל דיבור ודיבור של איסור, וזהו עוד טעם לכך שציוה ה' על האדם לעסוק בתורה תמיד, כי על ידי העסק בלימוד התורה ניצל האדם מדיבורים אסורים.