111. בורח (א)

אָמְרוּ חז"ל 'הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה', וְעִנְיָן הַבְּרִיחָה הוּא שֶׁיַחְשׁוֹשׁ הָאָדָם אֲפִילוּ לְחֲשָׁשׁ רָחוֹק שֶׁל עֲבֵרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ שֶׁיִּבְרַח הָאָדָם וְיִכָּנֵס מֵאָה שְׁעָרִים שֶׁל הֶתֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בְּשַׁעַר אֶחָד שֶׁל אִסּוּר. וְכֵן אָמְרוּ חז"ל 'אֱהֹב אֶת הַשֶּׁמָּא', כְּלוֹמַר, שֶׁעַל כָּל מָקוֹם שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ יָחוּשׁ לְנַפְשׁוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי אִסּוּר. וְכֵן עַל כָּל דִּבּוּר שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר, יָחוּשׁ מְאֹד שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי דִּבּוּר שֶׁל אִסּוּר. וְכֵן יָחוּשׁ עַל כָּל מַעֲשֵׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, וְלֹא יַעֲשֶׂה אֶלָּא מַה שֶׁמֻּכְרָח לְשֵׁם מִצְוָה, אוֹ לְצָרְכּוֹ, לְאַחַר שֶׁיְּבָרֵר בֵּרוּר גָּמוּר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לְשׁוּם צַד נִדְנוּד אִסּוּר. זוֹ יִרְאַת ה' טְהוֹרָה, אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'. וְהַנִּשְׁמָר מְאֹד מִכָּל דָּבָר רַע, גַּם ה' יִשְׁמֹר נַפְשׁוֹ מִכָּל רַע, וְה' יִשְׁמֹר עָלָיו שֶׁלֹּא תֵּצֵא תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדוֹ.