תורה / לשמה
האמת הברור, כי 'לשמה' אין פירושו דביקות, כמו שסוברים עתה רוב העולם, שהרי אמרו רז"ל במדרש שבקש דוד המלך ע"ה מלפניו יתברך שהעוסק בתהלים יחשב אצלו יתברך כאילו היה עוסק בנגעים ואהלות, הרי שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו יתברך מאמירת תהלים. ואם נאמר שלשמה פירושו דביקות דוקא, ורק בזה תלוי כל עיקר ענין עסק התורה, הלא אין דביקות יותר נפלא מאמירת תהלים כראוי כל היום. וגם מי יודע אם הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו בזה, כי לא מצינו בדבריהם ז"ל מה תשובה השיבו הוא יתברך על שאלתו.
וגם, כי היה די לענין הדביקות במסכת אחת או פרק או משנה אחת, שיעסוק בה כל ימיו בדביקות, ולא כן מצינו לרז"ל, שאמרו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא משנה הלכות ואגדות כו'.
ומסתברא נמי הכי, שהרי כמה הלכות מרובות יש בש"ס, שבעת אשר האדם עוסק בהם הוא צריך לעיין ולהעמיק מחשבתו ושכלו בעניני הגשמיות שבהם, כגון קינין ופתחי נדה, שהן הן גופי הלכות, או המשא ומתן בש"ס וכללי דיני מיגו של רמאות שהיה הרמאי יכול לטעון, וכמעט בלתי אפשר שיהא אצלו אז גם הדביקות בשלימות כראוי. (נפש החיים ש"ד ב)
