132. גר (א)

נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ", וְכֵן נֶאֱמַר "כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ". וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בְּכָל הַיַּהֲדוּת, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ הָאָדָם אַחַר הַמּוֹתָרוֹת וְלֹא יַקְפִּיד עַל הַמַּאֲכָלִים וְלֹא עַל הַמַּלְבּוּשִׁים וְלֹא עַל דִּירָה נָאָה, אֶלָּא כְּמוֹ אוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן בַּדֶּרֶךְ, כָּךְ יִתְרַצֶּה בְּכָל הַבָּא לְיָדוֹ, וְכָל מְגַמָּתוֹ תִּהְיֶה עַל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי שָׁם בֵּיתוֹ הָאֲמִתִּי. וַאֲפִילוּ מַה שֶׁיֵּלֵךְ אַחַר עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, תִּהְיֶה מְגַמָּתוֹ לִהְיוֹת לוֹ הֲכָנָה לְהַשִּׂיג אֹרְחוֹת חַיִּים, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְלֹא יוֹסִיף עַל מַה שֶׁהוּא מֻכְרָח לְצֹרֶךְ חֶפְצֵי שָׁמַיִם. וְאַל יַשִּׁיאֵנוּ יִצְרוֹ בְּמַשָּׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע שֶׁמַּרְאֶה כָּל הַמּוֹתָרוֹת כְּאִלּוּ הֵם הֶכְרֵחִים גְּמוּרִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל צָרִיךְ דַּעַת יְתֵרָה לְהַבְחִין בֵּין הֶכְרֵחִי לְבֵין מוֹתָרוֹת, וְשֶׁלֹּא לֵילֵךְ אַחַר עֲצַת יִצְרוֹ עַד בּוֹא רֵעֵהוּ – יֵצֶר הַטּוֹב – וַחֲקָרוֹ.