בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ – מוֹלִיכִים אוֹתוֹ, וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ קֶבַע וּמִתְיַגֵּעַ לְהַעֲשִׁיר בְּתַחְבּוּלוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לוֹ הוֹצָאוֹת רַבּוֹת, וְאָז חוֹשֵׁב אוֹתוֹ אָדָם בְּלִבּוֹ 'יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁטָּרַחְתִּי בְּעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתַי לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה, שֶׁאִם לֹא כֵּן מֵהֵיכָן הָיִיתִי מוֹצִיא אֶת כָּל הַהוֹצָאוֹת הַלָּלוּ', וְאֵינוֹ מֵבִין שֶׁאִם הָיָה מַרְוִיחַ מְעַט – גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מַזְמִין לוֹ שֶׁתְּהֵא הוֹצָאָתוֹ מוּעֶטֶת.
וְאִם יִרְצֶה הָאָדָם לַעֲשׂוֹת תּוֹרָתוֹ קֶבַע רוֹב הַיּוֹם וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יֶחְסַר לַחְמוֹ, שֶׁכְּבָר הִבְטִיחַ ה' שֶׁהוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּמַה שֶׁסּוֹבֵל הָאָדָם טֹרַח וְצַעַר וְעָמָל עַד שֶׁלִּפְעָמִים נִטְרַד מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, הַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ אַחַר הַמּוֹתָרוֹת וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם, וְזוֹ הִיא כָּל רָעַת הָאָדָם שֶׁאוֹכֵל אֶת פֵּרוֹת הַנְהָגָתוֹ הַזּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָמָל וָכַעַס, "מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים", וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, לְהֵעָנֵשׁ עַל הָעֲוֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים, וּבִטּוּל תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְכַדּוֹמֶה.
