ד. ההיתר להעביר אש ביום טוב הוא רק אם עושה כן לצורך בישול, חימום, עישון [לדעת המתירים לעשן ביו"ט] או אור, גם אם הוא מוסיף על הנרות הדולקים רק משום כבוד יום טוב. בין לצורך מיידי ובין לצורך שלאחר זמן, כגון שמעביר אש בליל יום טוב כדי שיוכל להדליק ממנה למחרת [ביום טוב] לצורך בישול וכדומה, או שמדליק גפרור מנר שעוה דולק כדי להבעיר בו את הגז, מפני שאינו רוצה להדליק את הגז ישירות מנר השעוה, מחשש שיטפטף מן השעוה על הכיריים ויתלכלכו.
ה. לעומת זאת, לא התירו העברת אש לבטלה, ואפילו יש בה צורך אלא שאין זה צורך יום טוב, ולא צורך גופו, כגון שריפת החמץ ביום טוב של פסח, או שריפת חלה שהופרשה ביום טוב.
