167. יראה ומוסר (ח)

עוד יוכל יצרך לפתותך בחבילות ראיות, שתכלית עבודת האדם הוא רק להשיג יראת הרוממות, ורק על זה יהיו עיניו ולבו כל הימים, ושיראת העונש ובושה מבני אדם היא מדה גרועה שבגרועות, וראוי לשרש אותה מלבך, ויניח לך יצרך להוסיף יראה על יראה ביראת הרוממות, עד שיקבע בלבך שיראת העונש והבושה מבני אדם היא עבירה. עד שיוכל להיות שתלכד ברשתו, שלא לאפרושי מאיסורא בזמן שאין לך יראת הרוממות כראוי, ויקל לך כל דבר באשר יראה לך פנים מפנים שונים בזה, באמרך שרק אין יראת אלהים בזה רק יראת אדם, ויראה חצונית. וכבר הורונו חז"ל שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, להנצל מרשת יצרו אף מחמת הבושה מהבריות, רק שלא לעבור חס ושלום על מצות בוראו יתברך שמו. (נפש החיים, פרקים, פרק ח)