173. הכנה (ד)

יֵשׁ מִין הֲכָנָה נוֹסֶפֶת חֲשׁוּבָה, וְהִיא הֲכָנָה בְּדַעְתּוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר, קָטָן וְגָדוֹל, בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, אֶלָּא קוֹדֶם עֲשׂוֹתוֹ כָּל מַעֲשֵׂה יִתֵּן אֶל לִבּוֹ וְיַחְשֹׁב בְּדַעְתּוֹ הַאִם רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ אוֹ שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף, וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וּלְהִזְדָּרֵז בְּעִנְיַן הַדִּבּוּר, כִּי הַלָּשׁוֹן מְהִירָה לְדַבֵּר, וְרִבּוּי הַדִּבּוּרִים קָשֶׁה, רַע לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת, וּמִעוּטָם יָפֶה, כַּיָּדוּעַ כִּי רָעַת הַדִּבּוּר רַבָּה. וְלָכֵן קוֹדֶם שֶׁיְּדַבֵּר שׁוּם דָּבָר יְבָרֵר שִׂיחוֹתָיו בְּדַעְתּוֹ, וְיִשְׁקְלֵם בְּפֶלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט, וְאִם הוּא מֻכְרָח לְדַבֵּר לְצֹרֶךְ מִצְוָה אוֹ לְצָרְכּוֹ – יְדַבֵּר, אַךְ אִם אֵין בְּאוֹתוֹ דִּבּוּר שׁוּם צֹּרֶךְ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ בּוֹ חֲשַׁשׁ נִדְנוּד אִסּוּר, יֶחֱרַד הָאִישׁ וְיִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, וְיִהְיֶה כְּאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו. וְנֶאֱמַר בְּמִשְׁלֵי "וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ", וּבִכְלָל זֶה שֶׁיִּתְיַעֵץ בְּדַעְתּוֹ וְיִמָּלֵךְ בְּקוֹנוֹ.