וּלְעֻמַּת זֹאת, בְּצָרְכֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יֵלֵךְ הָאָדָם אַחַר הַהִדּוּר, לִבְנוֹת בָּתִּים טוֹבִים וְדִירָה נָאָה, וְלִהְיוֹת הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ בְּבִגְדֵי רִקְמָה, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים נָאִים כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, כִּי גֵּרִים אֲנַחְנוּ בָּאָרֶץ, כְּהוֹלְכֵי דְּרָכִים, וּכְאוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן.
וְהֵן אֱמֶת, שֶׁאִם חָנַן ה' אֶת הָאָדָם בְּעֹשֶׁר וּנְכָסִים מְרֻבִּים, יִתְלַבֵּשׁ וְיִבְנֶה בָּתִּים לְפִי כְּבוֹדוֹ, אֲבָל אֵין רָאוּי לְאַבֵּד אֶת הַזְּמַן יְקַר הָעֵרֶךְ וּלְהִתְיַגֵּעַ לְהַעֲשִׁיר, לְאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּדֵי לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וּמָקוֹם לָלוּן, כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. וְלָכֵן, אַף אִם חֲנָנוֹ ה' עֹשֶׁר וּנְכָסִים, וְשׁוּב נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וֶהֱבִיאוּהוּ מִקְרֵי הַזְּמַן לִהְיוֹת בְּחַיֵּי צַעַר, לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ וּבַיִת אָפֵל, אַל יַקְפִּיד וְאַל יִצְטַעֵר, כִּי כָּל מַה שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל וָרִיק, וְאֵין לָנוּ בְּחַיֵּינוּ אֶלָּא לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאֵנוּ, וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, בָּזֶה תְּהֵא כָּל מְגַמָּתֵנוּ וְכָל חֶפְצֵנוּ וּמַאֲוַיֵּינוּ.
