"פתחי לי אחותי", על דרך משל, כמו יתומה אחת שהיתה בזויה ושפילה מושלכת בחוצות, ואין איש מאסף אותה הביתה, וריחם עליה איש אחד ואספה הביתה, ואחר כך חמל עליה יותר ולקחה לו לאשה, ולא היו ימים מועטים עד שמרדה בו, וגירשה אותו מביתו החוצה, והוא עומד בחוץ ודופק על הפתח, ומבקש ומתחנן לה ואומר, זכרי נא הימים הראשונים כאשר ריחמתי עליך, וכמה טובות שעשיתי לך, וכעת אני בעלך וקרובך עומד בחוץ והגשם שוטף עלי, עתה פתחי נא לי. והנמשל מובן, וזהו שנאמר "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי וגו' שראשי נמלא טל". (דרשת מהר"ח)
תפריט
תפריט
רביעי
י"ט אייר התשפ"ו
