נה. התנאי הרביעי [לבסיס לדבר האסור]: אין הבסיס נאסר בטלטול אלא אם הניח את המוקצה על הדבר המותר לפני בין השמשות על דעת שישאר שם כל בין השמשות, מתחילתו עד סופו, או אפילו אם לא היתה דעתו כן בפירוש, אלא שזה מקומו הרגיל של המוקצה, ואכן היה מונח שם המוקצה כל בין השמשות. אבל אם הניח את המוקצה על דעת שיקחהו משם לפני בין השמשות, או אפילו הניחו סתם ולא על דעת להשאירו שם במשך כל בין השמשות, ואח"כ שכחו, או שהניחו על דעת שיוסר משם לפני סוף בין השמשות [על ידי שהוא ינערנו או נכרי יטלהו], או אם נכרי (או קטן) הסיר את המוקצה בתוך זמן בין השמשות, או שהניחו (נכרי או קטן) בשבת עצמה על גבי הדבר המותר, אפילו אם עשו כן בידיעת בעל הבסיס ובהסכמתו, או אפילו הבעלים עצמו טעה והניח את המוקצה בשבת על גבי הדבר המותר, בכל האופנים האלו, אין הדבר המותר נהפך ל'בסיס', ומותר לטלטלו (בתנאים המבוארים לעיל סעיף מט).
במקום הפסד, יש להקל ולסמוך על דעת המקילים גם אם הניח את המוקצה על הדבר המותר על דעת להשאירו שם כל בין השמשות, אלא שכוונתו היתה לנערו במשך השבת, או שנכרי יטלנו משם.
