200. הגדה (ה)

לְכָל דָּבָר צָרִיךְ הֲכָנָה מִקּוֹדֵם, וּזְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, וְכֵן בְּסֵדֶר לֵיל פֶּסַח צָרִיךְ לְהַקְדִּים לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה, שֶׁלֹּא יְהֵא רָעֵב. וַאֲפִילוּ הַבְּכוֹרוֹת שֶׁמִּתְעַנִּים בְּעֶרֶב פֶּסַח, וְקָשֶׁה לָהֶם מֵחֲמַת הַתַּעֲנִית לְהַאֲרִיךְ בַּהַגָּדָה, וְאִי אֶפְשָׁר כָּל כָּךְ לִשְׂמוֹחַ מֵחֲמַת חוּלְשַׁת הַלֵּב, מִכָּל מָקוֹם הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְהִתְחַזֵּק בְּרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת, וְכָל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת יַעֲשֶׂה, וְיִשְׁתֶּה קָפֶה טוֹב קֹדֶם קְרִיאַת הַהַגָּדָה, וְיַקְדִּים לִישֹׁן בַּיּוֹם, אִם יוּכַל.