202. פסח (א)

פֶּסַח הוּא חַג קָדוֹשׁ מְאֹד, שֶׁאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, עֲדַיִן אָנוּ וּבָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ גּוֹי בְּקֶרֶב גּוֹי, וְלֹא נִתְּנוּ לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְלִיא חֲסָדָיו עִם יִשְׂרָאֵל הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְחִבָּה יְתֵרָה הֶרְאָה לָהֶם, עַד מָקוֹם שֶׁאֵין יָד שִׂכְלֵנוּ מַגַּעַת, אַחַת מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים, רַק נָבִין אֶת זֹאת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל עַד אֵין חֵקֶר, וְהֶרְאָנוּ אֶת כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאַהֲבָתוֹ וְחִבָּתוֹ, וְגֹדֶל יְכָלְתּוֹ לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכוֹת, וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, אֲשֶׁר צִוָּנוּ עַל כָּךְ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לִזְכֹּר אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְעַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה מַזְכִּיר 'זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם'. וְצִוָּנוּ לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֵינוּ וּלְאוֹת עַל יָדֵנוּ, וְנָתַן לָנוּ שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּהֶם בַּקִּדּוּשׁ 'זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם'.