ואפילו מי שאינו תלמיד חכם, אם חננו ה', שמלאכתו נעשית על ידי אחרים ואינו יושב בחנות, או שהוא איש עני שאין לו חנות, ישב לו כל היום בבית המדרש אצל חכמי העיר ויקנה חכמה ומוסר ויראת ה'.
וחבל על כך שמצויים בני אדם שכאשר אין להם שום עסק, הולכים כל היום מחנות לחנות וגם חלקם מיושבי קרנות, ומתבטלים מלימוד תורה, וידוע חומר איסור בטול תורה, שהוא שקול כמו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. ועוד, שמרבים שחוק וליצנות ודברים אסורים, וברוב דברים לא יחדל פשע. ועושה אלה חושב בליבו שאין לו בכך עוון, כי אינו תלמיד חכם, וסבור שאינו צריך לשבת בבית המדרש, וכשהוא יושב בבית המדרש הוא מרגיש כאילו הוא חבוש בבית האסורים, ועל זה אמרו חז"ל 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה', שאינם מחשיבים את התורה אפילו לא כרווח ממון וכישיבת חנויות וקרנות. כי לפי האמת הגמורה והברורה, לימוד תורה אינו דבר חסידות, אלא חיוב גמור המפורש במשניות ובגמרא ובפוסקים, שלא ניתן רשות לאדם להיות יושב ובטל אפילו שעה אחת ואפילו רגע, ואפילו אם למד כל היום, אין פוטר אותו מיום הדין על היותו יושב בטל.
לכן עם ה' חזק ונתחזק בעד כבוד אלקינו, ונחוס על נפש רוח ונשמה, ולא נאבד הזמן יקר הערך. ואם יש בעיר תלמידי חכמים היושבים בישיבה – ילך אל חכמים בכל עת שאין לו מה לעשות, ויחכם ויקנה ידיעה בתורה ובדינים את אשר לא ידע, ואם אין תלמיד חכם בעיר, ילמד לבדו מה שהוא יודע, כגון תנ"ך, משניות, זוהר וכדומה, יחזור ויחזור עד שיתרגל בכך ויערב לו ויבוסם לו. והרי אמרו חז"ל שאדם שאינו יודע ללמוד, וחוזר כל היום על אותו פסוק מן התורה, נותנים לו שכר כאילו עסק בסוגיות החמורות שבש"ס.
