מי שימלאו לבו לבזות ולהשפיל ח"ו את העוסק בתורה ומצות, אף שלא לשמה, לא ינקה רע ועתיד ליתן את הדין ח"ו. ולא עוד, אלא שנמנה בדברי חז"ל בין אותם שאין להם חלק לעולם הבא לגמרי חס ושלום, וגיהנם כלה והם אינם כלין, והם האפיקורסין. כי כיון שהוא משפיל ומבזה את העוסק בתורה שלא לשמה, הרי הוא מרפה את ידיו מעסק התורה, ולא יוכל לבא לעולם למדרגת לשמה להיות תלמיד חכם גמור, והרי ודאי מקרי בזה מבזה תלמיד חכם. ואין לך חילול שמו יתברך ותורתו הקדושה יותר מזה, וכבר השפיל והוריד את יקר תפארתה של התורה הקדושה לארץ, יגיענה עד עפר.
והרס גם את כל העבודה בכללה ח"ו, כי אין עבודתו יתברך מתקיימת כראוי בעדת ישראל בלתי ע"י הת"ח עוסקי התורה הקדושה יומם ולילה, כי עיני כל ישראל עליהם, לדעת מה יעשה ישראל, להורות להם הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון.
לזאת אתה צריך ליזהר, אדרבה, לכבד ולהגביה ככל אשר בכחך את כל העוסק ומחזיק בתורת ה', אפילו שלא לשמה, כדי שיאחז צדיק דרכו בל יתרפה ממנה ח"ו. כדי שיוכל לבא ממנה למדרגת לשמה. וגם אם נראה שכל ימי חייו, מנעוריו ועד זקנה ושיבה היה עסקו בה שלא לשמה, גם כן אתה חייב לנהוג בו כבוד, וכל שכן שלא לבזותו ח"ו, שכיון שעסק בתורת ה' בתמידות – בלתי ספק שהיה כונתו פעמים רבות גם לשמה, כמו שהבטיחו חז"ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה. (נפש החיים, פרקים, ג)
