א. הרוצה לזכות את עצמו, יכוף את יצרו הרע, וירחיב ידו בכך שכל דבר שהוא לשם שמים יהיה מהטוב והיפה, אם בנה בית תפילה, יהיה נאה מביתו. ואם האכיל רעב, יאכילנו מהטוב ומהמתוק שבשלחנו. נתן בגד לעני, יתן לו מהיפה שבבגדיו. וכן כל כיוצא בזה. (קצש"ע לד)
ב. כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות, אפילו נתן לו אלף זהובים – איבד זכותו והפסידה, ועובר על איסור 'ולא ירע לבבך בתתך לו', אלא צריך ליתן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ולהצטער עימו על צרתו, וידבר לו דברי תנחומים. (שם)
