א. לא יאמר אדם לחברו 'בכמה אתה מוכר חפץ זה', ובאמת אין כוונתו כלל לקנותו, כיון שהוא גורם לו בכך צער. וכן אם היה חברו בעל תשובה, לא יאמר לו 'זכור מעשיך הראשונים'. ואם באו יסורים על חברו, לא יאמר לו שהם באו עליו מחמת חטאיו, וכן כל כיוצא בדברים אלו, שהם צער הלב. (קצש"ע ס"ג).
ב. מי שיש לו כינוי לגנאי, אף על פי שהוא רגיל באותו כינוי, ואינו מתבייש בו, אם הקורא לו כך כוונתו לביישו, אסור לקרותו בכינוי זה משום אונאת דברים. (שם)
