212. הן צדק (א)

אָמְרוּ חז"ל, 'הֵן' שֶׁלְּךָ יִהְיֶה צֶדֶק, וְ'לָאו' שֶׁלְּךָ צֶדֶק, וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִבְטִיחַ ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה – אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, וְכָל דָּבָר טוֹב שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲפִילוּ עַל תְּנַאי, אֵינוֹ חוֹזֵר, וְאִלּוּ לְאַחַר שֶׁאָמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה רָעָה, חוֹזֵר בּוֹ. וְכֵן יַעֲשֶׂה הָאָדָם הַטּוֹב, שֶׁאִם הוֹצִיא מִפִּיו לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ רָעָה – לֹא יַחְזֹר בּוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן וּלְשׁוּם סִבָּה שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי בּוּשָׁה גְּדוֹלָה הִיא, אֲבָל אִם הוֹצִיא מִפִּיו לַעֲשׂוֹת רָעָה אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, לֹא יַעֲמוֹד בְּדִבּוּרוֹ. וּכְבָר אָמְרוּ חז"ל שֶׁכָּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיֵינוֹ יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, וּפֵירֵשׁ רש"י שֶׁ'כָּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיֵינוֹ' הַיְנוּ שֶׁלְּאַחַר שֶׁשּׁוֹתֶה מְעַט יַיִן הוּא נִחָם עַל הָרָעָה מֵחֲמַת שֶׁהוּא שָׂמֵחַ, וְכַאֲשֶׁר מְפַיְּסִים אוֹתוֹ הוּא מִתְפַּיֵּס, וְ'יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ", וְהַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַקָּרְבָּן שֶׁהִקְרִיב נֹחַ – נִחָם ה' עַל הָרָעָה, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא לְהָבִיא עוֹד מַבּוּל לָעוֹלָם.