הלכות מוקצה / בסיס לדבר האסור
עד. עתה יבוארו דיני הבגד עצמו [שבכיסו מונח מוקצה]:
א) אם הכיס שמונח בו המוקצה נוצר על ידי תפירת בד על גבי עיקר הבגד, כך שהבגד עצמו משמש דופן לכיס [ודבר זה מצוי בכיסי החולצות והאפודות], אז נעשה הבגד כולו בסיס לדבר האסור, ואסור לטלטלו גם אחרי שיוסר המוקצה מן הכיס.
ב) כיס התפור בשפתיו אל הבגד, ואין עיקר הבגד משמש לו כדופן [כפי שרגילים לעשות בכיסי המכנסים], ונמצא בו מוקצה, אין הבגד כולו נעשה בסיס לדבר האסור, ודינו שונה מדין הכיס אשר אמנם נשאר בסיס לדבר האסור. ולכן, אם צריך לטלטל את הבגד או שצריך ללובשו, ינער תחילה את הבגד כדי שהמוקצה יפול מאליו, ולא יהפוך את הכיס לצורך זה, ואחר כך יטלטל את הבגד או ילבשנו. ואם אי אפשר לו לנער את המוקצה, כגון שחושש שיאבד כשינערו, או שהוא כבר לבוש בבגד ואינו יכול לפשוט אותו כדי לנערו, ומשום כבוד הבריות, או שהוא מתבייש לנער את המוקצה במקומו, מותר לטלטל את הבגד [במקום שיש בו עירוב] כשהמוקצה בכיסו, וכשיגיע למקום שיכול לנער את המוקצה, ינערנו שם.
ג) נמצא המוקצה (כגון מטבעות כסף) בכיס הקטן (המיועד למטבעות) התפור בתוך הכיס הגדול, הופך הכיס הגדול להיות בסיס של הכיס הקטן, ודינו כנזכר לעיל אות א, ואילו דינו של הבגד עצמו הוא כנזכר לעיל אות ב.
