מה שמושג אצלינו קצת, ואנו מכנים ומתארים כמה תארים ושמות וכנויים ומדות לה' יתברך, כולם הם רק מצד התחברותו יתברך אל העולמות והכחות מעת הבריאה, להעמידם ולהחיותם, ולהנהיגם כרצונו יתברך שמו. ולפי כל שנויי פרטי סדרי ההנהגה, שמשתלשל ונמשך לזה העולם, אם לדין אם לחסד אם לרחמים, על ידי כחות העליונים והתמזגותם, משתנים השמות והכנויים והתארים, שלכל ענין פרטי מסדרי ההנהגה, מיוחד לו כנוי ושם פרטי.
שכן מורים פירושם של כל התארים, שהם מצד הכחות הברואים, כמו רחום וחנון פירושו רחמנות וחנינה על הברואים. ואפילו השם העצם המיוחד הוי"ה ב"ה, לא על עצמותו יתברך לבד אנו מיחדים לו, אלא מצד התחברותו יתברך עם העולמות, כפירושו 'היה והוה ויהיה ומהוה הכל'. רצה לומר, הוא יתברך מתחבר ברצונו להעולמות להוום ולקיימם כל רגע. (נפש החיים, ב, ב)
