שני מיני עציצים יש, ודיניהם חלוקים לענין שמיטה, 'עציץ נקוב' ו'עציץ שאינו נקוב':
א. 'עציץ נקוב': היינו עציץ שאין חציצה מוחלטת בין הגידולים שבו לבין האדמה, בין אם יש נקבים בתחתיתו, ובין אם הענפים שלו נוטים החוצה. בין אם הוא מונח על הקרקע ממש, ובין אם הוא מונח על גבי יתידות העומדות על הקרקע, ואפילו אם הוא מונח על גבי משטח מרוצף הצמוד לקרקע [כגון בקומת קרקע], כיון שבאופנים אלו יונק הצמח גם מקרקע הארץ, דין הגידולים שבו כגידולים הגדלים בקרקע ארץ ישראל לגבי דיני ואיסורי שביעית.
לגבי עציץ נקוב הנמצא בקומה גבוהה, נחלקו הפוסקים האם האויר שבין הקומות חוצץ וגורם להפסקת היניקה, או שאף בקומה גבוהה דינו כמחובר לקרקע.
בדומה לכך, עציץ הנמצא תחת כיפת השמים, אף אם יש חציצה מוחלטת בינו לבין הקרקע, גזרו חכמים שיהא דינו כעציץ נקוב. ולכן, עציצים הנמצאים במרפסת פתוחה, או על גג פתוח, דינם שוה לדין עציצים נקובים.
