240. זיווג (ג)

חוֹבַת הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצוֹא בְּנֵי זוּג לִילָדָיו, וְכֵן בַּת זוּג לְעַצְמוֹ, וְאַף שֶׁאָמְרוּ חז"ל 'מֵה' אִשָּׁה לְאִישׁ', וְכֵן אָמְרוּ 'אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי', מִכָּל מָקוֹם נִרְאָה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה מִינֵי גְּזֵרוֹת [בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְאַף בְּעִנְיַן הַזִּוּוּג], א. שֶׁגּוֹזְרִים עַל הָאָדָם שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו טוֹבָה, וְלֹא תִּקְרֶה לוֹ רָעָה, וְאָז תָּבוֹא לוֹ הַטּוֹבָה עַל כָּרְחוֹ, אַף לְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּת. ב. שֶׁגּוֹזְרִים עָלָיו גְּזֵרָה רָעָה, וְנִכְתָּב וְנֶחְתָּם, וְאָז אֵין מַצִּיל, אַף אִם יַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁבָּעוֹלָם. ג. שֶׁגּוֹזְרִים עָלָיו שֶׁיָּבוֹא לוֹ כְּפִי בַּקָּשָׁתוֹ וּכְפִי הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ, שֶׁאִם יִתְפַּלֵּל וְיִשְׁתַּדֵּל כָּרָאוּי, יִּזְכֶּה. וְאִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, יַפְסִיד. וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לַחְשׁוֹשׁ שֶׁמָּא הוּא מֵהַכַּת הַשְּׁלִישִׁית, וְלָכֵן יַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וְיִמְכֹּר כָּל אֲשֶׁר לוֹ כְּדֵי לִקְנוֹת חֵלֶק טוֹב בְּגוֹרָלוֹ, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, כָּךְ הִיא הַחוֹבָה.