א. אסור לאדם לברך בשעה שהוא עוסק במלאכתו, ודין זה אינו רק בברכת המזון אלא אף בכל הברכות. (שו"ע ומשנ"ב או"ח קפג)
ב. אף שיכול האדם לצאת ידי חובה בברכת המזון על ידי שישמע זאת מאחר, ומדין 'שומע כעונה', יותר טוב שיברך בעצמו [כיון שבשמיעה קשה לכוין במשך כל הברכה, ומצוי שמסיח השומע את דעתו משמיעת הברכה]. (שם)
