א. אין עונים אמן אחר ברכות עצמו, אלא כשמברך ב' ברכות או יותר, שהם סוף הברכות, כמו בברכת יהללוך, ובברכת ישתבח, ובברכת שומר את עמו ישראל לעד, ובברכת הפורס סוכת שלום וכו', ובברכת המברך את עמו ישראל בשלום, ובברכת בונה ירושלים, ובסיום ברכות ההפטרה.
ב. השומע אחד מישראל שמברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע את כל הברכה מתחלה ועד סוף, וגם אינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אחריו אמן. אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי, אין עונין אחריו אמן. ואפילו אם שמע את הברכה מתחלה ועד סופה, אינו עונה אחריו אמן. במה דברים אמורים בנוצרי, אבל אם שומע ברכה ממוסלמי, עונה אחריו אמן. והשומע ברכה ממחללי שבת בפרהסיא שבימינו, עונה אמן אחר ברכתם.
