האיש החפץ חיים, לא ילך אחרי הנהגתם הרעה של הרבים, ואל יקנא לבו בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום. ואל יאמרו הבחורים, זו עת לשחק ולשמוח בשמחות וגיל ולרדוף אחר כל תאוה, כי הבחרות פעם אחת ולא יותר, וכאשר יבואו ימי הזקנה נקיים את המצוות, מחשבה זו היא הבל ורעות רוח מכמה טעמים: א. כי לא ידע האדם את עיתו ולא ידע מה ילד יום, שמא מחר בא – ואיננו, כי אין המוות מתמהמה. ב. שהאומר 'אחטא ואשוב' אין מספיקים בידו לעשות תשובה, וגם כי יזקין לא יסור מדרכו הרעה. ג. כי האלקים יביא במשפט גם על ימי הבחרות על כל מה שעבר, ועל כל מה שביטל מצוות והלך אחר התאוות, וחמור דינו של האדם שבזמן בחרותו, כשהיה בריא וחזק והיה בו כח לקיים כל מצוה וללכת בדרכי התשובה, הוציא כוחו וימיו להבל וריק ברדפו אחר כל תאוה.
אשר על כן, עם ה', עבדי ה', הקטנים עם הגדולים, זקנים עם נערים, חזק ונתחזק ונחוס על כבוד קוננו, וגם נחוס על נפשנו ונברח מכל עברה ונרדף אחר כל מצוה וכל מדה טובה, בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו, וה' אלקים יעזור לנו, כי הבא להיטהר מסייעים אותו מן השמים.
