258. זקן (ד)

כְּבָר אָמְרוּ חז"ל שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יְמֵי הַזִּקְנָה, שֶׁיְּהֵא בָּרִיא וְנָקִי מִמּוּמֵי הַזְּקֵנִים. וּכְבָר יָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל שֶׁלְּעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לְצָרָה, וְלָכֵן גַּם לְזֹאת יִתְפַּלֵּל בְּעוֹדֶנּוּ צָעִיר. וְעַל כָּל פָּנִים, אִם יֵשׁ לוֹ מִמּוּמֵי הַזְּקֵנִים שֶׁמַּכְבִּידִים עַל אַנְשֵׁי בֵּיתָם, צְרִיכִים בְּנֵי הַבַּיִת לְסוֹבְלוֹ וּלְנַהֲלוֹ בְּנַחַת וּבְדֶרֶךְ כָּבוֹד, וּלְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר – גֹּדֶל הַשָּׂכָר. וְיֵשׁ לְכָל אָדָם לַחְשׁוֹשׁ לְעַצְמוֹ, שֶׁמָּא גַּם הוּא יָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ בְּזִקְנוּתוֹ, וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לוֹ, וְעַל כָּל פָּנִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּפוֹעֲלוֹ יְשַׁלֵּם גְּמוּלוֹ.