מַה טוֹב וּמַה נָעִים לִכְתֹּב זִכָּרוֹן לְכָל דָּבָר, בֵּין בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וּבֵין בְּעִנְיְנֵי הַמִּצְווֹת, כִּי הַשִּׁכְחָה מְצוּיָה וְכֵן הַמִּיתָה מְצוּיָה, וְטוֹב לָאָדָם שֶׁיִּרְשֹׁם בִּכְתָב כָּל אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה, וְכָל אֲשֶׁר נָשָׂא וְנָתַן, וְכָל מַה שֶׁחַיָּבִים לוֹ וְכָל מַה שֶׁחַיָּב הוּא לַאֲחֵרִים, אֲפִילוּ מִיּוֹם לְיוֹם לֹא יִתְעַצֵּל מִלִּכְתֹּב זִכָּרוֹן. וְכֵן עַל כָּל דָּבָר שֶׁמֻּטָּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת אוֹ לְדַבֵּר, יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן.
וַאֲנִי נָהַגְתִּי, כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה מַיִם קֹדֶם הַקָּפֶה, שֶׁדָּבָר מָצוּי הוּא לִשְׁכֹּחַ בִּרְכַּת 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת', תֵּכֶף אַחַר שְׁתִיַּת הַמַּיִם אֲנִי מְהַפֵּךְ אֶת הַחוֹתָם שֶׁבַּטַּבַּעַת שֶׁלִּי לַאֲחוֹרֵי הָאֶצְבַּע אוֹ לְאֶצְבַּע אַחֶרֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֲנִי זוֹכֵר. וְכֵן כָּל אִישׁ יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ סִימָן כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר וְלֹא יִשְׁכַּח לְקַיֵּם כָּל דָּבָר הַמֻּטָּל עָלָיו.
