א. אם היה האדם צריך ללמוד תורה, ויש לו גם בן הצריך ללמוד תורה, ואין ידו משגת לשניהם, הוא קודם לבנו. אבל אם בנו נבון ומשכיל ויבין את תלמודו יותר ממנו, בנו קודם, ומכל מקום גם הוא עצמו לא יתבטל מללמוד תורה. (שו"ע יו"ד סי' רמ"ה)
ב. כשם שמצוה על האב ללמד את בנו תורה, כך מצוה על הסב ללמד את נכדו תורה, שנאמר 'והודעתם לבניך ולבני בניך'. (שם)
