י. מותר להתפלל מנחה במקום שהצבור התפללו קודם לכן תפלת ערבית. ואפילו יחיד רשאי להתפלל שם מנחה. ורק בערב שבת החמירו בזה הפוסקים.
יא. הנוסע באוטובוס או ברכבת, והגיע זמן מנחה, ואי אפשר לו להתפלל בכוונה לכל הפחות באבות, לרגל טירדתו בנסיעתו, ואין דעתו צלולה לכוין שם, ואם ימתין מלהתפלל עד שיגיע למחוז חפצו, יעבור זמן מנחה, אם הוא רגיל לכווין בתפלתו לכל הפחות בברכת אבות, רשאי למנוע עצמו מלהתפלל מנחה, ובבואו לביתו יתפלל ערבית שתים. שהרי יודע בעצמו שבתפלה הסמוכה יגיע למחוז חפצו ותסור טרדתו מעליו ויוכל לכוין כראוי. אבל אם אינו רגיל לכוין כל כך בברכת אבות, יתפלל באוטובוס או ברכבת. ולא מיבעיא היכא שהתחיל לנסוע קודם זמן תפלה, שאז רשאי להתפלל תשלומין, משום דהוה ליה אונס גמור, אלא גם אם נסע לאחר שהגיע זמן מנחה, כל שהיה סבור שיוכל להגיע למחוז חפצו קודם שיעבור זמן תפלה, או שחשב שיוכל להתפלל תוך כדי הנסיעה, ואחר כך נתברר לו שאינו כן, לא חשיב מזיד, ויש לו תשלומין. ועל הצד היותר טוב, נכון להתנות – באופן שהתחיל בנסיעתו אחר שהגיע זמן מנחה – שאם אינו חייב בתשלומין תהיה תפלתו לנדבה. וכל זה כשאינו יכול לכוין באוטבוס גם אם יתפלל בישיבה, אבל אם יכול לכוין בישיבה, עדיף להתפלל מיושב בכוונה מאשר להתפלל בעומד בלי כוונה. אבל לדחות תפלתו בכדי להתפלל מעומד אינו רשאי, שהעמידה אינה מעכבת כל כך.
