הטעם שהמלאכים המקדישים בשמי מרום ממתינים מלשלש קדושתם עד אחר שאנו משלשים קדושה למטה, אף שקדושתם למעלה מקדושתנו, לא שהם חולקים כבוד לישראל, אלא שאין בכחם ויכולתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם, עד עליית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה. כי ענין אמירת הקדושה הוא העלאת העולמות והתקשרותם, כל עולם בעולם שמעליו, להוסיף קדושתם וצחצוח אורם. וזה אין בכח שום מלאך ושרף לעשותו בעצמו תחלה, לזאת לא יפתח פיו עד עליית הבל פיהם של קדושת ישראל קבוצי מטה. ואילו היו כל ישראל מסוף העולם ועד סופו שותקים ח"ו מלומר קדושה, ממילא בהכרח היו גם המה נשתקים מלהקדיש קדושתם. (נפש החיים, א, יא).
תפריט
תפריט
שבת
ט"ז כסלו התשפ"ו
