א. המוצא פירות בדרך תחת עץ הנוטה אל הדרך, אם הם פירות שדרכן ליפול ולהמאס בנפילתם, או שרוב העוברים שם הם גויים, או שיש שם בהמות שדרכן לאכול פירות אלו, הרי הבעלים מתייאשים מפירות אלו, ומותר לאוכלם. אבל לולא זאת, אסור לאכול פירות אלו, משום גזל. (קצש"ע קפב).
ב. אף באופנים שהתבאר שמותר לאכול פירות אלו, היינו דווקא כשהעץ שייך לאדם גדול, אבל אם זהו עץ של ילד קטן [כגון של יתום שירש את אביו], אסור בכל אופן לאוכלם, כיון שאין יאוש ומחילה של קטן מועילים כלל. (שם)
