ה. קטן חייב לברך ברהמ"ז מדרבנן, כדי לחנכו במצות, ולפיכך אינו יכול להוציא י"ח את הגדול שאכל ושבע שחיובו בברהמ"ז הוא מן התורה. אולם גדול שאכל שיעור דכזית ולא שבע מאכילתו, יכול לצאת י"ח ברהמ"ז בשמיעת שהברכה מקטן. ואם הקטן אכל רק כזית, ולא שבע, והגדול אכל גם כן כזית, יש אומרים שאין הקטן יכול להוציאו ידי חובת ברכת המזון, ולכתחלה נכון לחוש לסברא זו, וכל אחד יברך לעצמו. ובשעת הדחק יכול לסמוך על המגן אברהם הסובר שבכהאי גוונא יכול הקטן להוציאו ידי חובה.
ו. קטן שאכל פת ביום האחרון של שנת הי"ג שלו, סמוך לשקיעת החמה, ובירך ברהמ"ז בתחלת הלילה, וכשנעשה לבר מצוה לאחר צאת הכוכבים עדיין לא נתעכל המזון במעיו, אין לו לחזור ולברך ברכת המזון שנית, אף שעדיין שבע מאכילתו, דספק ברכות להקל.
