א. המנהג שנהגו בכמה בתי כנסת לקדש על הכוס בליל שבת, יסודתו בהררי קודש, ואין לבטלו, ורק יזהר השליח צבור לשתות רביעית יין מכוס הקידוש, או שיטעימנו לקטן שהגיע לחינוך, שישתה רוב רביעית.
ב. כשבעל הבית נעדר מסיבה מסויימת מהבית, אין הקטן שהוא פחות מבר מצוה, יכול לקדש בליל שבת כדי להוציא ידי חובה את אמו ויתר בני הבית. הואיל ואין הקטן חייב במצות אלא מדברי סופרים כדי לחנכו במצות, אינו יכול להוציא אחרים החייבים בקידוש מן התורה, שכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם.. ואפילו אם הקטן עדיין לא התפלל ערבית של שבת, ואמו ושאר בני הבית הגדולים התפללו ערבית של שבת, אינו יכול להוציאם ידי חובת קידוש. ואפילו אם כיוונו בפירוש לצאת ידי חובת קידוש מן התורה בתפלה. ואם אין שם אלא קטן, והאשה אינה יודעת לקדש, יאמר הקטן הקידוש, והאשה תאמר אחריו מלה במלה עד סוף הקידוש.
ג. נער בן י"ג שנה ויום אחד, שיש ספק אם הביא שתי שערות וחייב בקידוש מן התורה, או לא, לכתחלה לא יקדש בליל שבת על הכוס כדי להוציא איש או אשה. ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר לאשה לצאת ידי חובתה אלא באופן זה, יש לסמוך על דברי הפוסקים שכתבו להקל בזה, ויוציאנה הנער בן י"ג שנה שלא נבדק אם הביא ב' שערות, לאחר שתתפלל ערבית ליל שבת.
