ידוע מאמר חז"ל 'אזלת בקרתא אזל בנימוסה' [-כאשר אתה הולך בעיר מסוימת, תנהג בנימוסי אותה העיר], כלומר, שאין ראוי לשנות ממנהג המקום. ואמנם יש מנהגים רעים שראוי לבטלם, אבל צריך פלס ומאזני משפט, שאם יש בו סרך איסור ואין להם על מה שיסמכו, בודאי ראוי לבטל המנהג בחוזק יד, ולא ישמע לקול מלחשים חסרי מדע, שרוצים להחזיק מנהג אבותיהם בידיהם אף כשהוא מנהג רע, ולא לכל דבר אמרו 'גדול כח המנהג', כי לפעמים מנהג הוא גהנם [בחילוף אותיות]. אמנם אם אין באותו מנהג סרך אסור, או שיש להם על מה שיסמכו, ראוי לחוש למנהג.
ולכן, אף שיש חשיבות למנהג, מכל מקום אין מנהג רע נחשב מנהג כלל. ויש בני אדם שעוברים על דברי תורה ומבטלים כמה מצוות, כגון נטילת ידים וסעודה שלישית ותענית צבור וכדומה, וכשמוחים בידם, אומרים 'כך נהגנו', וכן כמה מנהגים רעים, וביטול תורה כנגד כולם, שנעשו כהיתר, בדבר כזה לא שייך לילך אחר המנהג. ואם לא יוכל למחות באחרים, לפחות שומר נפשו ירחק מהם ולא יעשה כמעשיהם:
