כמה טובה מדה טובה זו של רוח נדיבה, טוב לשמים וטוב לבריות, טוב לעצמו וטוב לאחרים, טוב לעולם הזה וטוב לעולם הבא. וזו מתת אלקים היא וטבע הוא באנוש, ויש אשר מטבעו הוא פזרן גדול, ויש אדם שהוא קמצן גדול ואינו שולט בעצמו ואינו יכול אפילו להוציא הוצאות לעצמו ולהחיות את נפשו, אשרי הגבר אשר חננו ה' טבע טוב. אמנם, אף מי שטבעו רע, אין זה פוטר אותו מיום הדין, כי ביד האיש להפך את טבעו ולהחליף רע בטוב, על ידי שכלו ועל ידי שקידה בלימוד מוסר, ועל ידי מלחמה תדירית ותחבולות, ולפי גודל הצער גודל השכר. וישפוך נפשו לפני ה' שרוח נדיבה תסמכנו.
ואמנם דא עקא, כי דרך כל איש ישר בעיניו, וחושב כי יצא ידי חובתו בנתינת צדקה, ולכן נתנה התורה שיעור בדבר זה, שיתן האדם מעשר מכל רוחיו בכל שנה ושנה, ואם עושה כן, אשריו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא.
