נקימה ונטירה הם שתי מצוות שהזהירנו יוצרנו, וציונו "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך". ופירשו חז"ל ש'נקימה' היינו כשאומר האדם 'כאשר עשה לי חבירי כן אעשה לו, וכשם שהוא מנע טוב ממני כך אני אמנע ממנו'. ו'נטירה' היינו שאדרבה, משלם טובה תחת רעה, אלא שאומר לחבירו, 'ראה שאיני מתנהג כמוך', באופן שמראה שלא הסיר מליבו את מה שעשה לו חבירו. וחיוב התורה הוא שלא להקפיד כלל, ועל אחת כמה וכמה שלא ישמח בנפול אויבו שעשה עמו רעה, כמנהג חסרי מדע, שכאשר יארע שום צער ונזק לאשר גמל עמו רעה, תיכף יאמר בשלי הצער הזה, ומחמתי נענש. ולו חכמו ישכילו כי זו רעה לו, שכל שחבירו נענש על ידו – אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. ועוד, שעליו נאמר בפסוק 'ושמח לאיד לא ינקה'.
תפריט
תפריט
ראשון
א' סיון התשפ"ו
