א. מים מרים, סרוחים או מלוחים (כגון מי הים) שאין הכלב יכול לשתות מהם, פסולים לנטילת ידים, אבל כשרים להטביל בהם את הידים [אמנם אם הרתיחו או שינו את המים באופן אחר ונעשו ראויים לשתיית כלב, הרי הם חוזרים לכשרותם ומותר ליטול בהם ידים]. (שו"ע ומשנ"ב סי' קס)
ב. מים שנעשו עכורים מחמת שמעורב בהם טיט, אם לא נעשו המים סמיכים מאד מחמת כן, וכלב יכול לשתות מהם, כשרים. ואם הם עבים וסמיכים עד כדי כך שאין הכלב יכול לשתות מהם, פסולים אפילו להטבלת הידים. (שם).
