א. אדם שאין מצויים לו מים לנטילת ידים, ולא ימצא מים אף במרחק של מיל (לדעת הגר"ח נאה היינו 960 מטר, ולדעת החזון איש 1,152 מטר), רשאי לעטוף ידיו בבגד וכדומה, ולאכול פת ללא נטילת ידים. אך אם הוא בין כך מהלך בדרך [כגון בטיול], ויודע שאם יתקדם לכיוון הליכתו ימצא מים במרחק ארבעה מיל [3,840 מטר, או 4,608 מטר], ימתין עד שיגיע לאותו מקום, ויטול ידיו. אך לחזור לאחוריו לצורך כך אינו חייב אלא בשיעור מיל. (שו"ע ומשנ"ב סי' קסג)
ב. אם יש לו ספק אם ימצא מים באותו מקום, והוא רעב, רשאי לעטוף ידיו ולאכול ללא נטילת ידים. (שם).